חיים לוצאטו המקובל
דעת ותבונהויכוח ביןהשכל לנשמהלרמח'לכרוב ספרי הרמח'ל גם ספר זה עוסק בחכמת הקבלה. אלא שבשונה מספריו האחרים, בספרו זה, הסתיר רבי משה את חוכמת הקבלה וכמעט ואינו משתמש במושגים קבליים. (בספרו האחר 'ספר הכללים' מובאים הדברים הכתובים בספרו זה בצורה קבלית ולא כדו-שיח). מפני כן, התקבל והתפרסם ספרו זה יותר משאר ספריוהספר בנוי בצורה של ויכוח בין שתי ישויות המשוחחות כביכול ביניהן. האחד הוא השכל והשנייה, הנשמה. צורת כתיבה זו הייתה נפוצה בתקופת חיבור הספר, ראו לדוגמה ספר שומר אמונים לרב יוסף אירגס, ועוד. גם בתקופות מוקדמות יותר אנו מוצאים צורת חיבור זו, למשל בספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי. השכל הוא המסביר ואילו הנשמה היא השואלת. הספר מביא בתחילתו כמה עניינים ששואלת הנשמה, וככל שהספר מתקדם, שאלות אלה מתבררותעניין מרכזי בספר הוא 'הנהגת הייחוד והנהגת המשפט'. 'הנהגת המשפט' היא ההנהגה שעל פיה הקב'ה מתנהג עם העולם לפי מעשיהם. אם טובים, בטוב. וכן להפך. ב'הנהגת הייחוד' לעומת זאת משתמש הבורא ללא קשר למעשי בני אדם, וכל תפקידה הוא להביא בצורה נסתרת ומשולבת בהנהגת המשפט, את העולם לשלמותו המתוכננת מראש, גם ללא מעשים טובים. כמו כן, מוסבר בספר עניין זמני העולם לפי התקופות השונות, למשל הזמן שטרם חטא אדם הראשון, הזמן שאחר החטא, הזמן שעד מתן תורה, הזמן ממתן תורה, ובכלל, זמני ה'הארת פנים' לעומת זמני ה'הסתר פנים'. במקומות מסוימים בספר עוסק הרמח'ל בקיצור גם בזמנים שאחר ששת אלפי השנה בהם העולם קיים, ומסביר עד האלף העשירי, שבו אין לנו השגה, ונקרא, בהשאלה מ'מעשר בהמה' - עשירי קודש
